מזונות ילדים נועדו לספק את צרכיהם של קטינים בהתאם לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות").
לפי סעיף 3 לחוק המזונות "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו". יוצא אפוא שההורים חייבים במזונות ילדיהם הקטינים. במקרה של גירושין, בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים יפסקו לרוב שאחד ההורים ישלם להורה השני מזונות ילדים בגין ילדיהם המשותפים של ההורים, וזאת על מנת לספק את צרכיהם של הילדים הקטינים.
ברם, סעיף 4 לחוק המזונות מטיל על ההורים חיוב במזונות, בין היתר, גם כלפי ילדיהם הבגירים, וזאת בהתקיים תנאים מצטברים: (1) בידי ההורה יכולת לספק צורכי ילדיו הבגירים לאחר סיפוק הצרכים של ההורה עצמו, ו(2) הילדים הבגירים, על אף מאמציהם, אינם יכולים לספק צרכיהם מעבודה, מנכסים או ממקור אחר.
בהתאם לתנאים אלה, בשנת 1994 נקבעה הלכה בפסיקה של בית המשפט העליון, הידועה בשם הלכת קירשנר (ע"א 4480/93), ולפיה ההורים חייבים במזונות ילדיהם הבגירים גם לאחר גיל 18 כשהילדים מתגייסים לשירות חובה בצה"ל או משרתים בשירות לאומי, אם כי החיוב הוגבל לשליש מסכום המזונות הרגיל ששולם עבור הילד בהיותו קטין.
כמו כן, נקבע בפסיקה כי החיוב במזונות לא ייפסק בגיל 18 אלא יימשך לכל הפחות עד סיום הלימודים בתיכון, בשים לב שלרוב הקטינים מגיעים לגיל בגרות במהלך שנת הלימודים בכיתה י"ב. הלכה זו של חיוב לאחר גיל 18 ובמהלך השירות הצבאי הורחבה בפסיקת בתי המשפט גם לשירות לאומי, ובלא מעט פסקי דין גם ללא שירות גלל ועד לגיל 21.
הלכת קירשנר נסמכת על חוק המזונות סעיף 4 לחוק המזונות וקובעת חזקה, הניתנה לסתירה, לפיה ילד שהינו מעל גיל 18, המשרת שירות חובה בצה"ל, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסים או ממקור אחר. ברם, מאז נקבעה הלכת קירשנר השתנו הנסיבות, וכיום חיילים בשירות חובה מקבלים מהצבא דמי קיום גבוהים הרבה יותר מאשר היה נהוג בשנת 1994 כשנקבעה הלכת קירשנר.
כמו כן, מאז שנת 2017 המדינה מפקידה בתוכנית חיסכון לכל ילד סך של 50 ₪ וההורים יכולים להכפיל סכום זה מקצבת הילדים המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, כשהסכום המופקד מתעדכן כלפי מעלה במשך השנים. הכספים הנצברים בתוכנית חיסכון ילד יכולים להיות מופקדים במסלולים בסיכון מועט, בינוני או מוגבר על פי בחירת ההורים, והצבירה בחשבון במשך 18 שנה צפויה להסתכם בסך של עשרות אלפי ₪ לילד בהגיעו לגיל 18, כשישנה אפשרות למשוך את הכספים כבר בגיל 18.
בחישוב גס של הפקדה של 114 ₪ בחודש (סכום ההפקדה הנוכחי- כולל הכפלה של ההפקדה ע"י ההורים) למשך 18 שנה, במסלול מוגבר עם תשואה נומינלית צפויה של 10% בכל שנה בממוצע, במסלול בסיכון מוגבר, הרי שהסכום המצטבר למשיכה בגיל 18 יהיה כ-65,000 ₪. אף אם נחשב תשואה שנתית ממוצעת של 6% במסלול בסיכון מועט, הצפי הינו לצבירה של כ-43,000 ₪ לאחר 18 שנה. יתירה מכך, גם ללא הכפלת ההפקדות ע"י ההורים, הסכום הצפוי להצטבר בקופת חסכון לכל ילד מגיעה לסך של עשרות אלפי ש"ח.
יוצא אפוא כי בהתחשב בתוכנית חיסכון לכל ילד, בה צפוי להצטבר סך של עשרות אלפי ש"ח הניתנים למשיכה בגיל 18, ובנוסף לדמי הקיום שמקבל כל חייל בסכומים הגבוהים בהרבה ממה שהיה מקובל בשנת 1994 כשנקבעה הלכת קירשנר, ברירת המחדל כיום צריכה להיות שילדים לאחר גיל 18 בהחלט יכולים לספק צרכיהם בעצמם, בין עם מהחיסכון לכל ילד שניתן לפדות בגיל 18 ובין אם מדמי הקיום המוגברים המתקבלים מצה"ל, ועל כן אין מקום עוד להחיל עליהם את החזקה שנקבעה בהלכת קירשנר משנת 1994.
ברם, בבתי המשפט לענייני משפחה, ובחלק מהמקרים גם בבתי הדין הרבניים, גם כיום יש פסיקות המחילות חיוב במזונות גם לאחר גיל 18, ועל כן חשוב מאוד להסביר בבית המשפט לענייני משפחה וגם בבית הדין הרבני שאין מקום להטיל חיוב מזונות לאחר גיל 18, שכן ילד בגיר יכול לספק צרכיו ולו מהכספים שנצברו עבורו בקופת חיסכון לכל ילד, כך שאין מקום להכיל את הלכת קירשנר ולחייב במזונות ילד בגיר, אלא אם הוכח באופן ברור שהילד איננו יכול לספק צרכיו מהכספים שיהיו זמינים ברשותו בגיל 18.